Arbol 4

No hubo palabras en nuestra despedida,
De repente la sombra
y el graznido de las gaviotas
que se marchaban sin nosotros
Una sonrisa que salíó de tu boca
como un regalo de tristeza,
Esa melodía sonando a lo lejos
(siempre hay una melodía en el recuerdo
que estremece y hasta llora
en los ojos del amor)
Tu abrazo amado
y ese dejar allí
las cosas últimas.
tiradas en el silencio.
Nada mas, solo eso son los finales-


Mónica Mera-

לא היו מילים בפרידתינו
לפתע הצל נזרע בשחפים
שהתעופפו מבלעדינו
חיוך שיצא מפיך כמתנת צער
מנגינה זו שצילצלה מרחוק כל כל
כמו בפעם הראשונה
לזיכרון תמיד יש נגינה
ניתן להרגישה
עד כי לבכי עיני אהבה
החיבוק הוא שלך אהוב
להשאיר אותו שם
אלה סידורים אחרונים
כלום לא יותר
רק המשכי השקט
אלה כל הסיומים~ מוניקה מרה

אנת חדקל